פציעות ספורט

המונח "פציעות ספורט", במובן הרחב ביותר, מתייחס למיני פציעות אשר מתרחשות לרוב במהלך פעילות גופנית. ישנם סוגי פציעות אשר מתרחשות כתוצאה מתאונות; אחרות קורות בשל תרגילים לא נכונים, ציוד לא תקין, חוסר באוויר או בחימום שאינו כראוי.

פציעות ספורט

סוגי פציעות ספורט:

• נקעים ומתיחות
• פציעות ברכיים
• תסמונת המדור
• שברי מאמץ
• נקעים ומתיחות
להלן הסבר קצר על כל אחד מהנ"ל:

נקעים ומתיחות

נקע הוא מתיחה או קרע של רצועה מפרקית, קבוצת רקמות החיבור המאגדות את קצה העצם עם קצה נוסף. נקעים נגרמים על ידי טראומה, כגון נפילה או מכה לגוף אשר מזיזה מפרק ממקומו ואשר, במקרה הגרוע ביותר, קורעת את הרצועות התומכות. נקעים יכולים לנוע בין נקעים מדרגה ראשונה (מתיחה מינורית של הרצועה) לנקעים מדרגה שלישית (קרע שלם של הרצועה). אזורי הגוף הפגיעים ביותר לנקעים הם הקרסוליים, הברכיים ופרקי כף היד. סימנים לנקע כוללים דרגות שונות של רגישות או כאב; חבורות; דלקת; נפיחות; חוסר יכולת להזיז גפיים או מפרקים; מפרקים רפויים, רופפים או לא יציבים.
מתיחת שריר היא סיבוב, מתיחה או קריעה של שריר או גיד, רקמת חיבור סיבית המחברת שריר לעצם. זוהי פציעה חריפה ללא מגע הנובעת ממתיחת-יתר או מהתכווצות-יתר. תסמינים של מתיחת שריר כוללים כאב, התכווצות שרירים ואיבוד כוח. אמנם קשה להבדיל בין מתיחות קלות ובינוניות, אך מתיחות שריר קשות אשר אינן מטופלות באופן מקצועי עלולות לגרום נזק ואובדן תפקוד.

פציעות ברך

פציעות ברכיים יכולות לנוע בין מתונות לחמורות. חלק מפציעות הברכיים הפחות חמורות, אך עדיין כואבות ומגבילות מבחינה תפקודית, הן כאב ברך צידי (Runner's Knee – כאב או רגישות בסמוך או מתחת לפיקת הברך בחזית או בצד הברך), תסמונת גיד האיליו-טיביאל (כאב בצד החיצוני של הברך) ודלקת גיד הפיקה (מסומנת על ידי ניוון הגיד, בדרך כלל היכן שהגיד מחובר לעצם).
פציעות חמורות יותר כוללות חבורות העצם או נזק לסחוס או לרצועות. ישנם שני סוגי סחוס בברך. אחד מהם הוא המניסקוס, דיסק בצורת חצי סהר הסופג זעזועים בין הירך (עצם הירך) ועצמות הרגל התחתונה (השוקה והשוקית). הסוג השני הוא סחוח מפרקי הפועל כציפוי פני השטח. הוא מכסה את קצות העצמות באזור בו הן נפגשות, ומאפשר להן להחליק אחת על השניה. ארבע הרצועות המרכזיות התומכות בברך הן הרצועה הצולבת הקדמית (ACL), הרצועה הצולבת האחורית (PCL), הרצועה הפנימית של הברך (MCL) והרצועה החיצונית של הברך (LCL). פציעות ברך עלולות לנבוע כתוצאה ממכה או סיבוב של הברך; מנחיתה לא טובה לאחר קפיצה; או מריצה קשה מדי, לאורך זמן רב מדי, או ללא חימום כראוי.

תסמונת המדור

בחלקים רבים בגוף, השרירים (יחד עם העצבים וכלי הדם הרצים לצידם ודרכם) נמצאים בתוך "תא" (מדור) הבנוי מקרום נוקשה הנקרא פאציה (או "חיתולית"). כאשר השרירים הופכים נפוחים, הם עלולים למלא את המדור עד אפס מקום, מה שגורם להפרעות במערכת העצבים ובכלי הדם, כמו גם נזק לשרירים עצמם. המצב הכואב שמגיע כתוצאה מכך, מכונה "תסמונת המדור" (Compartment Syndrome).
תסמונת המדור עלולה להיגרם על ידי פגיעה טראומטית חד-פעמית (תסמונת מדור חריפה), כגון עצם סדוקה או מכה קשה בירך, מכות קשות חוזרות ונשנות (בהתאם לספורט המבוצע), או על ידי שימוש-יתר מתמשך (תסמונת מדור כרונית), אשר עלולה להתרחש, לדוגמא, בריצה למרחקים ארוכים.

שברי מאמץ בשוקיים ("שין ספלינט")

למרות שהשתמשו במונח "שין ספלינט" (Shin Splint) כדי לתאר כל סוג של כאבי רגליים המיוחסים להתעמלות, המונח למעשה מתייחס לכאבים לאורך עצם הטיביה או השוקה, העצם הגדולה בקדמת הרגל התחתונה. כאב זה עלול להתרחש בחלק הקדמי החיצוני של הרגל התחתונה, כולל כף הרגל והקרסול (שין ספלינט חיצוני) או בקצה הפנימי של העצם, היכן שהיא פוגשת את שרירי השוקיים (שין ספלינט פנימי).
ניתן להבחין בשברי מאמץ בשוקיים בעיקר בקרב רצים, במיוחד אלו המתחילים תוכנית ריצה חדשה. גורמי הסיכון עבור שברי מאמץ בשוקיים כוללים שימוש-יתר או שימוש לא נכון ברגל התחתונה; טכניקת חימום, מתיחות או התעמלות לא נכונה; אימון יתר; ריצה או קפיצה על משטחים קשים; וריצה בנעלים אשר לא מספקות תמיכה מספקת. פגיעות אלו מקושרות לעתים קרובות עם רגליים שטוחות (Overpronation).

שברים

שבר הוא סדק בעצם אשר עלול להתרחש או מפציעה חד-פעמית מהירה בעצם (שבר חריף) או מאימוץ חוזר ונשנה של העצם לאורך זמן (שבר מאמץ).
שברים חריפים: שבר חריף יכול להיות שבר פשוט (שבר נקי עם מעט נזק לרקמה הסובבת) או שבר פתוח (שבר בו העצם חודרת דרך העור עם מעט נזק לרקמה הסובבת). רוב השברים החריפים הם מקרי חירום. שבר אשר חודר דרך העור הוא מסוכן במיוחד, מפני שקיים סיכון גבוה לזיהום.
שברי מאמץ: שברי מאמץ מתרחשים לרוב בכפות הרגליים וברגליים עצמן, והם נפוצים לרוב בענפי ספורט הדורשים מהלומות חוזרות ונשנות, בעיקר ספורט ריצה/קפיצה כגון תרגילי התעמלות או אתלטיקה קלה. הריצה יוצרת כוחות על הגפיים התחתונים הגדולים פי שתיים או שלוש ממשקל הגוף של האדם.
התסמין השכיח ביותר של שברי מאמץ הוא כאב מקומי אשר מחמיר עם ביצוע פעולות אשר דורשות נשיאת משקל. לעיתים קרובות, מלווים את הכאב גם רגישות ונפיחות.

מהו ההבדל בין פציעות אקוטיות לפציעות כרוניות?

פציעות שרירים ושלד ניתן לסווג בדרך כלל לאחת משתי הדרכים הבאות: אקוטיות או כרוניות.
פציעות אקוטיות
פציעות אקוטיות כגון נקע בקרסול, גב תפוס או יד שבורה מתרחשות באופן פתאומי במהלך הפעילות. סימנים של פציעה אקוטית כוללים :
• כאבים עזים פתאומיים.
• נפיחות.
• חוסר יכולת להציב את משקל על הגפיים התחתונות.
• רגישות קיצונית בגפיים עליונות.
• חוסר יכולת להזיז את המפרקים באופן רחב.
• חולשה קיצונית בגפיים.
• נקע או שבירה של העצם.
פציעות כרוניות
פציעות כרוניות קורות לרוב כתוצאה של פעילות יתר תוך כדי משחק ספורט או פעילות גופנית על פני תקופה ארוכה. להלן סימנים של פציעה כרונית:
• כאב בעת ביצוע הפעילות.
• כאב עמום בזמן מנוחה.
• נפיחות.

מה עליי לעשות אם אני סובל מפציעת ספורט?

הן במקרה של פציעה אקוטית והן במקרה של פציעה כרונית, חשוב ביותר לעצור באופן מיידי את הפעילות. המשך הפעילות יגרום לנזק נוסף.
פציעות מסוימות דורשות טיפול רפואי מיידי בעוד שאחרות יכולות להיפתר באמצעות טיפול עצמי.

פציעות ספורט- טיפול עצמי

למרבית פציעות הספורט יש רקע מכאני ועל כן ניתן לטפל בהן באופן שמרני ללא תרופות וללא ניתוחים. חשוב לזכור- התנהגות נכונה בזמן שהפציעה בראשיתה היא קריטית מאוד לריפוי עצמי. ככלל, מנוחה במיטה אינה כדאית שכן די מהר היא גורמת לנזקים נוספים וכן מאיטה את תהליך ההחלמה. הכלל שכן צריך להנחות אתכם הוא הימנעות מכאב, דהיינו, ניתן להמשיך בכל פעילות שניתן לבצע אותה ללא כאבים.
בפציעה של גפיים תחתונות ניתן לשקול במידת הצורך שימוש בקביים או בחבישה של האזור וזאת בכדי לאפשר להן מנוחה יסודית. גם כאשר הכאב נעלם עדיין צריך להיזהר לפרק זמן של 4-8 שבועות וזאת על מנת שהרקמה שנפגעה תוכל להחלים באופן מלא. כאשר אתם חוזרים לפעילות רגילה יש לעשות זאת באופן הדרגתי וכמובן להימנע מאותן שגיאות שהובילו מלכתחילה להיווצרות הבעיה.

מתי יש לפנות לטיפול רפואי?

עלייך לפנות לטיפול רפואי כאשר-
• ישנה נפיחות חמורה.
• הפגיעה גורמת לכאב רב.
• ישנה חוסר תחושה באזור שנפגע.
• לא ניתן להציב משקל על האזור הכואב.

פציעות ספורט

Pin It on Pinterest